<h1>התשב"ץ סימנים ר"ה—ר"ט</h1>
<h2>דף יד.</h2>
ואסור לדבר בהלל אלא אם כן כמו שאמרנו בקריאת שמע ואין חילוק בין שאר לשונות ללשון הקודש בכל מקום שאסור לדבר בשאר לשונות אסור לדבר בלשון הקדש ובכל מקום שמות' לדבר בלשון הקדש מות' לדבר בלשון אחר: רש"י אמר שאין לדבר קודם קריאת הלל ומביא ראיה מפרק בתרא דתעני' (דף כח) רב איקלע לבבל בריש ירחא חזא דקא קרו הלולא סבר לאפסוקינהו כיון דחזא דהוו דלגי דלוגי אמר שמע מינה מנהג נביאים היא. וכיון שהוא מנהג, אין לברך קודם קריאת הלל כדאיתא בפרק לולב וערבה (דף מד). אבל ר"י אומר שזה אינו שהרי יום שני של יום טוב מברכין ומקדשין על השולחן. הוא הדין קודם קריאת הלל אע"פ שהוא מנהג כדאיתא שלחו מתם הזהרו ביום טוב שני וכו' לפי זה יש לברך וכן נוהגין אנו אומר מהר"ם ז"ל: הג"ה ולא דמי לההוא דאמרינן אמנהגא לא מברכינן הני מילי גבי נטילת ערבה אבל במנהג קריאה ודאי מברכינן עכ"ל: אמנם הר"ם ז"ל אמר שבספר מיימון יש במקום שיש מנין אם אין יחידים שאין יכולים לבא, או שלא היו בבית הכנסת בשעת קריאת ההלל, אפילו הם שלשה אין להם לברך על קריאת ההלל וכן עשה כשהיה באישפרוק"א. לפי שפירשו מן הצבור כיחידים דמו: ואין אומרים הלל כי אם בשלשה כדי שהאחד יאמר לשנים הודו אבל אם אין לשם כי אם שנים כל אחד ואחד יאמר לבדו הודו: (הג"ה) וטוב להקדים ולאומרו עם הצבור אף קודם שיתפלל פסוקי דזמרה ושמונה עשרה ברכות עכ"ל: ומברך לעולם לקרא את ההלל לפי שאם היה מברך לגמור והיה מחסר תיבה אחת או אפילו אות אחת היה ברכה לבטלה: (הג"ה) מיהו נהגו העולם לברך לגמור בשעה שאומרין ההלל עכ"ל.
